התפילין: האות על היד והזיכרון בין העיניים

מצוות הנחת תפילין היא אחת ממצוות ה"עשה" המרכזיות והיומיומיות ביהדות, המוטלת על גברים מעל גיל בר מצווה. היא משמשת כ"אות" ו"זיכרון" לקשר הנצחי שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, ומקורה הוא בציווי ישיר בתורה.

המקורות בתורה

המקור העיקרי למצווה מופיע בתורה ארבע פעמים, בארבע פרשיות שונות (שתיים בספר שמות ושתיים בספר דברים), לדוגמה:

• "וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ… כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְ-הֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם" (שמות יג, ט).
• "וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ" (דברים ו, ח).

מצוות התפילין נתפסת כהלכה למשה מסיני, כלומר: אף שהציווי הכללי מופיע בתורה, אופן הביצוע המדויק (הקופסאות השחורות, הרצועות, צורת הכתיבה והפרשיות שבפנים) נמסר באופן מדויק בעל-פה מדור לדור.

המשמעות והכוונה

התפילין מורכבות משתי יחידות: תפילין של ראש (מונחות על המצח) ותפילין של יד (מונחות על הזרוע, מול הלב). כל יחידה מכילה קלפים עליהם כתובות ארבע פרשיות מהתורה המדברות על ייחוד ה', שכר ועונש, ויציאת מצרים.

הנחתן על האיברים הללו מסמלת את ייעודם של הכוחות המרכזיים של האדם:

• הראש (השכל): התפילין על הראש מכוונות את המחשבה והשכל של האדם לשעבוד לקב"ה ולערכי התורה.
• היד (הרגש והמעשה): התפילין על היד, המונחות סמוך ללב, מכוונות את הרגשות והמעשים של האדם.

באופן אידיאלי, הנחת התפילין היומית נועדה ליצור איזון והתאמה רוחנית בין המחשבות, הרגשות והמעשים, ולאחד את כל הווייתו של האדם לשירות הבורא.

מעבר להיותה מצווה יומיומית, התפילין נחשבות ל"אות" חיצוני, המזכיר לאדם ולסביבתו את המחויבות לעקרונות היהדות ואת הזיכרון ליציאת מצרים.